<h1>רבינו ירוחם נכ"ו ח"ד</h1>
<h2>דף ד:</h2>
כל מלאכות שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה בפניו והרחצת פניו ידיו ורגליו ודוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר כך פשוט בכתובות ובכמה דוכתי. והצעת המטה דוקא לפרוש סדין והמכסה שאינו טורח והם דברי' של חבה אבל להציע כרים וכסתות מותר וכן נראה מפירוש רש"י על ההי' דאינ' מצעת לו המטה. והרחצת פניו ידיו ורגליו פירוש לשפוך מים כשהוא רוחץ דאם רוצה לומר רחיצה פשיטה דאפילו ליגע בו אסור אפילו בלא רחיצה כדאמרינן בשבת [י"ג ע"ב] כדלקמן. פי' מזיגת כוס של יין רוצה לומר להשליך בו מים א"נ ליתן כוס לידיה כדאמרינן אשתו דאביי מנחא ליה אפומא דכובאי והא דאמרינן התם איתתיה דשמואל מחלפא ליה בשמאליה פרש"י בימי ליבונה וכתבו התו' שהיו רגילות לטבול בטהרות אח' ז' ימי נדותן ולדידן אין לחלק דאפילו בימי ליבונה אסור או א"נ פירושו שהיתה מחלפת הכוס ביד שמאל ומניחו על השלחן. נדה מותר להתיחד עמה ואין צריך שישן בחדר לא איש ולא אשה אלא הוא ואשתו פשוט בכתובות. אסור ליקח שום דבר מידו לידה בימי נדותה ואפילו בימי לבונה עד שתטהר דלדידן אין לחלק, וכן העידו על רש"י שלא היה רוצה לתת מפתח מידו לידה וכן נכון להחמיר אפילו בדבר ארוך שמא לא יזהר בטוב ויגע לידה וכל שכן בדבר קצר וקטן כגון מעות וכיוצא בהן וכן מוכח בשבת ובכתובות וכן בתוספות. נדה לשכב עמה אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור בשבת [שם] וכן אסור לישן על מטתה של נדה אפילו בשעה שאינה במט' זולתי כמו שכתבתי למעלה כתב הר"ש ברשב"ץ ז"ל על ההיא דשבת ז"ל אבל יש לחלק בזה אם המטה היא רחבה ואינן מתקרבים זה לזה ודאי מותר שלא אסרו אלא קריבה אבל זה אינו אלא ייחוד אף על פי שבשאר עריות אסור להתיחד עם אשתו נדה מותר להתיחד כדאיתא בכתובות ובסנהדרין אמרינן בהא סוגה בשושנים ובלבד שתישן היא בכלי מצע מיוחד לה והו' בכלי מצע מיוחד לו ע"כ. חתן שפירשה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ודוקא כשלא בעל אבל בעל אשתו ישנה עמו בייחוד בבית אחד כשאר נדות פשוט בכתובות. ויש אומרים דאין הפרש באלו הדינין בין אלמנה לבתולה. וכתב הראב"ד דלא די בא' מהן אלא שצריך להיות בבית אנשים ונשים והוא ישן לצד אחד עם האנשים והיא לצד א' עם הנשים ודוקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר הנשים ע"כ. נדה קוצה לה חלה ומברכת להפריש חלה פשו' בפסחים. אסור לאכל עם הנדה בקערה אחת ואפי' על שלחן אחד פשוט בשבת ויש אומרים דהאידנא בודאי אסור לאכל עמה בקערה אחת אפילו בימי ליבונה, ומה שאסרו על שלחן אח' דוקא בימיהם שהיה שלחן א' קטן בפני כל א' וא' והיה נראה דרך חבה כשאוכלת עמו על אותו שלחן אבל שלחן שלנו שהוא גדול ובני הבית אוכלים עליו אינו נרא' דרך חבה כשאוכלת על השלחן ויש שנהגו לעשות הכר בינו לבינה כמו שנים האוכלים בשר וגבינה האחד בשר והא' גבינה או בשתי מפות או לכפול המפ' ויש מתירין שתשנה היא מקומה ולא תשב היא במקומה. מי שהוא חולה ואשתו נדה לא תרחץ לו פניו ידיו ורגליו ולא תציע לו המט' ושאר המלאכות מותרות לעשות כך כתבו הגאונים בתשו'.
<h2>דף כב.</h2>
האשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני [אינה] נאמנת דשויא נפשה חתיכה דאיסורא פירוש ודוקא אחר כדי דיבו' דבתוך כדי דיבור נאמנת ואם נתנה אמתלאה לדברי' כגון שאמרה בשביל אחיה או אחיותיה שהיו בבית וכיוצא בזה אפילו אחר כדי דיבור נאמנת פשוט בכתובות ובירושלמי שמואל תבע לאתתיה אמרה ליה טמאה אני למחר באה ואמרה טהורה אני אמר לה אתמול טמאה שמירין טהורה אמרה ליה לא הוה בי חילא בההיא שעתא אתא שאיל לרב ואמר ליה מאחר שנתנה אמתלאה לדבריה נאמנת ולא עבד שמואל עובדא בנפשיה רוצה לומר לא רצה לעשות מעשה מעצמו, ואולי כי זהו המעשה שמביא התלמוד בבלי כזה.
<h2>דף סא.</h2>
כל מלאכות שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה בפניו והרחצת פניו ידיו ורגליו ודוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר כך פשוט בכתובות ובכמה דוכתי. והצעת המטה דוקא לפרוש סדין והמכסה שאינו טורח והם דברי' של חבה אבל להציע כרים וכסתות מותר וכן נראה מפירוש רש"י על ההי' דאינ' מצעת לו המטה. והרחצת פניו ידיו ורגליו פירוש לשפוך מים כשהוא רוחץ דאם רוצה לומר רחיצה פשיטה דאפילו ליגע בו אסור אפילו בלא רחיצה כדאמרינן בשבת [י"ג ע"ב] כדלקמן. פי' מזיגת כוס של יין רוצה לומר להשליך בו מים א"נ ליתן כוס לידיה כדאמרינן אשתו דאביי מנחא ליה אפומא דכובאי והא דאמרינן התם איתתיה דשמואל מחלפא ליה בשמאליה פרש"י בימי ליבונה וכתבו התו' שהיו רגילות לטבול בטהרות אח' ז' ימי נדותן ולדידן אין לחלק דאפילו בימי ליבונה אסור או א"נ פירושו שהיתה מחלפת הכוס ביד שמאל ומניחו על השלחן. נדה מותר להתיחד עמה ואין צריך שישן בחדר לא איש ולא אשה אלא הוא ואשתו פשוט בכתובות. אסור ליקח שום דבר מידו לידה בימי נדותה ואפילו בימי לבונה עד שתטהר דלדידן אין לחלק, וכן העידו על רש"י שלא היה רוצה לתת מפתח מידו לידה וכן נכון להחמיר אפילו בדבר ארוך שמא לא יזהר בטוב ויגע לידה וכל שכן בדבר קצר וקטן כגון מעות וכיוצא בהן וכן מוכח בשבת ובכתובות וכן בתוספות. נדה לשכב עמה אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור בשבת [שם] וכן אסור לישן על מטתה של נדה אפילו בשעה שאינה במט' זולתי כמו שכתבתי למעלה כתב הר"ש ברשב"ץ ז"ל על ההיא דשבת ז"ל אבל יש לחלק בזה אם המטה היא רחבה ואינן מתקרבים זה לזה ודאי מותר שלא אסרו אלא קריבה אבל זה אינו אלא ייחוד אף על פי שבשאר עריות אסור להתיחד עם אשתו נדה מותר להתיחד כדאיתא בכתובות ובסנהדרין אמרינן בהא סוגה בשושנים ובלבד שתישן היא בכלי מצע מיוחד לה והו' בכלי מצע מיוחד לו ע"כ. חתן שפירשה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ודוקא כשלא בעל אבל בעל אשתו ישנה עמו בייחוד בבית אחד כשאר נדות פשוט בכתובות. ויש אומרים דאין הפרש באלו הדינין בין אלמנה לבתולה. וכתב הראב"ד דלא די בא' מהן אלא שצריך להיות בבית אנשים ונשים והוא ישן לצד אחד עם האנשים והיא לצד א' עם הנשים ודוקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר הנשים ע"כ. נדה קוצה לה חלה ומברכת להפריש חלה פשו' בפסחים. אסור לאכל עם הנדה בקערה אחת ואפי' על שלחן אחד פשוט בשבת ויש אומרים דהאידנא בודאי אסור לאכל עמה בקערה אחת אפילו בימי ליבונה, ומה שאסרו על שלחן אח' דוקא בימיהם שהיה שלחן א' קטן בפני כל א' וא' והיה נראה דרך חבה כשאוכלת עמו על אותו שלחן אבל שלחן שלנו שהוא גדול ובני הבית אוכלים עליו אינו נרא' דרך חבה כשאוכלת על השלחן ויש שנהגו לעשות הכר בינו לבינה כמו שנים האוכלים בשר וגבינה האחד בשר והא' גבינה או בשתי מפות או לכפול המפ' ויש מתירין שתשנה היא מקומה ולא תשב היא במקומה. מי שהוא חולה ואשתו נדה לא תרחץ לו פניו ידיו ורגליו ולא תציע לו המט' ושאר המלאכות מותרות לעשות כך כתבו הגאונים בתשו'.
<h2>דף עב.</h2>
נדה מותרת לפרקו' ולכחול כדי שלא תתגנה על בעלה פשוט בנדה ובכמה דוכתי ובשבת. הוחזקה נדה בשכנותיה ובא עלי' בעלה לוקה עליה משום נדה פשוט בקידושין ובכתובות ובכמה דוכתי. נדה סופרת לעצמה שנאמ' וספרה לה וגו' כדאמרי' בנדה ובכתובות וסומכין עליה ונאמנת לומר טהורה אני פי' ואפי' מצא בגדה מלוכלך בדם נאמנת לומר בדם צפו' נתעסקתי וכיוצ' בזה.
אשה שאמר' פלוני חכם טהר לי הכתם ושאלו לאותו חכם ואמר שהיה שקר נאמן החכם והיא אינה נאמנ' לומ' טהורה אני פשוט בכתובות וכן כתב הרמב"ן דכל עד מפי עד והראשון מכחישו הב' שאמר בשמו אינו נאמן וכתב הוא שכך קבל.
